בתחילת נובמבר 2018 יצא לי לבקר בעיר קובנה בליטא יחד עם מיכל בלוגרית טיולים נוספת. היה לנו טיול חוויתי, מעניין ומעצים. אחד הדברים אשר הכי ריגשו אותי במהלך הטיול ואחריו היה לשמוע תגובות מעוקבים על הבלוג. היו תגובות רבות מעוקבים על כך שעיר מוצאם של בני משפחתם היא קובנה והם שמחים שיוצא להם עכשיו להכיר את העיר דרך העיניים שלי כי לא יצא להם עוד לבקר בה.
כשחזרתי לארץ מהטיול דור חבר של רומן בעלי יצר איתי קשר וסיפר לי שאחות של סבא שלו (דיטה) גרה בעבר בדירה שסמוכה לגלריה בחצר שאותה צילמתי. כיום בלה שירין מתגוררת בדירה זו (במקום אחות של סבתא שלו). אני נזכרתי שהמדריך בטיול סיפר לנו על בלה אשר משפחתה ניצלה בשואה בזכות חנות השעונים של אבא שלה. מאוד התרגשתי לשמוע על כך ושאלתי את דור אם הוא יוכל לקשר ביננו לבין בלה (שהיתה בדיוק בביקור בארץ) וכך יצא ששבועיים לאחר הטיול אני ומיכל נסענו לביתה של הבן של בלה ( אצלו היא התגוררה במהלך ביקורה בארץ) בראשון לציון ושמענו את סיפורה. בלה מקדישה את חייה לגישור בין העמים ועובדת קשה על מנת ליצור חיבור בין העיר קובנה בפרט וליטא לישראל. היא מגיעה לארץ ישראל פעמיים בשנה מאחר שהבן שלה גר פה עם בנותיו.
בלה סיפרה לנו על סיפור חייה ועל השתלשלות האירועים מהתקופה שלפני היוולדה ועד להיום . הסיפור שלה כל כך מרגש ונוגע ללב שהייתי חייבת לכתוב עליה ועל המפגש עימה למרות שזה משהו שעוד לא יצא לי לעשות עד כה.
סיפור חייה של בלה
אבא של בלה גר בקובנה לפני מלחמת העולם השנייה והיתה לו שם חנות שעונים משגשגת. ב-1940 הסובייטים פלשו לקובנה והרסו את החנות של אביה. אביה ואימה היו אמורים להתחתן אבל אז פרצה מלחמת העולם השנייה והכל השתבש.
אבא של בלה ברח ליערות, שם נתפס על ידי קצין נאצי.הוא נתן לקצין את כפפות העור היקרות שהיו בידיו ואמר לו שהוא כבר לא יכול ליהנות מהם אז הוא נותן לו אותן כמזכרת שתהיה לו ממנו. הקצין חס על חייו וצעק לו לברוח. כך הוא ניצל בנס.
לאחר מאורע זה כל המשפחה נשלחה לגטו שאוולי ומשם נשלחו למחנה ההשמדה בפולין.
בעקבות משלוחי היד של האב (שען) והאם (תופרת), הם לא נשלחו ישר למשרפות אלא עבדו בתוך המחנות עבור הגרמנים. לקראת סוף המלחמה הם נשלחו למשרפות, הם היו עירומים וממש רגע לפני הכניסה למשרפות החלו לפתע ההפצצות של האמריקאים. הגרמנים נסו על נפשם וחייהם ניצלו.
לאחר סיום המלחמה ההורים חזרו לקובנה, התחתנו ובלה נולדה בשנת 1946.
ההורים ובלה חיו בקובנה עד שנת 1963, אז החליטו לעלות לארץ ישראל כדי לממש את הרעיון הציוני (בלה בזמנו היתה בת 17).
המסע ארצה היה קשה מנשוא, הם הגיעו לארץ באוניה דרך אוסטריה (מסע אשר השאיר צלקות רבות ומאז בלה לא מסוגלת להפליג בים).
בלה התחתנה בארץ בגיל יחסית צעיר והביאה לעולם את בנה. לאחר מספר שנים היא התגרשה מבעלה לאחר התעללות פיזית קשה ואיומים על חייה (הוא היה פגוע נפשית עם פוסט טראומה לאחר מלחמת ששת הימים ולא טופל כמו שצריך). בלה גידלה את בנה לבדה כל השנים.
בגיל צעיר יחסית גילו לבן של בלה בעיה בלב והוא עבר ניתוח בגיל 8. החל מתקופת הגירושים של בלה ועד הניתוח של בנה, מצבה של אמה החל להדרדר נפשית עוד יותר. היא סבלה מהתקפים קשים ופרונויות עד שבסופו של דבר הביאו אותה להתאבדות במהלך שנות ה-80.
לאחר התאבדות האם, בלה גם סבלה מהתקפים נפשיים קשים. למראית עין בלה הראתה שהכל תקין ובסדר אך למעשה לא והיא סבלה רבות, גם מסיוטים בלילות.
בשלב מסוים בחייה בלה רצתה לחזור לקובנה אך אביה חלה בסרטן והרופאים נתנו לו שנתיים לחיות. היא נשארה עימו בארץ כדי לטפל בו. הוא האריך חיים 12 שנה מגילוי המחלה ועד מותו והיא נשארה עימו בארץ.
לאחר פטירת האב, בשנת 2004 בגיל 58 חזרה בלה לקובנה. בנה נשאר בארץ עם משפחתו. לאחר ההגעה לקובנה הסיוטים וההתקפים של בלה עברו. מרגע הגעתה לקובנה הבינה בלה את ייעודה ואת השליחות שלה לגישור בין העמים.
הסיפור של בלה ומשפחתה נשמע כמו סיפור מהסרטים. זהו סיפור מאוד עצוב וקשה אבל יש שם גם כמה נקודות אור של תקריות עם הרבה מזל ואנשים טובים באמצע הדרך (חלקם ליטאים וגרמנים) אשר בזכותם חלק מהמשפחה של בלה שרדו את השואה.
על בלה
צריך לפגוש את בלה פנים מול מול פנים כדי להבין על מה אני מדברת. היא תשבה את ליבכם תוך שנייה. בלה פועלת רבות למען קובנה ולמען גישור בין העמים. היא עוסקת רבות למען העיר קובנה ולמען שימור המורשת וחיבור בין עמים ובין דתות. יש לציין כי לאחרונה התקיימה וועדה לבחירת העיר קובנה לבירה אירופאית. בלה היתה השגרירה אשר דיברה מול יושבי הוועדה. קובנה אכן נבחרה לעיר התרבות האירופאית לשנה 2020 ואחת הסיבות לזכיה בתואר המכובד היתה בזכות נאומה של בלה.
במהלך נאומה של בלה היא ציינה בפני הוועדה : "בשבילי קובנה היא כמו היפהפייה הנרדמת שרק חסר נסיך שיציל אותה, בבקשה תהיו אתם הנסיכים שיצילו אותה"
כמו כן, בלה היתה מועמדת להיות אשת השנה של קובנה שנה שעברה וזכתה במקום השני. בנוסף, במאית מליטא כתבה מחזה על חייה של בלה ומשפחתה. ההצגה רצה כבר שנה שניה בליטא. בלה מגיעה לכל הצגה ובסוף כל הצגה נואמת בפני הקהל.
אני חייבת להודות שלקח לי זמן להבין איך אני רוצה לכתוב את הפוסט הזה מאחר שהסיפור של בלה ממש נוגע ללב ומרגש.
היה לי חשוב לא רק לכתוב את סיפור חיים של בלה אלא לכתוב גם על התובנות שלי מהמפגש איתה.
אחד הדברים שאמרתי לבלה בסוף המפגש זה שהיא חיממה לי את הלב וחיזקה אותי מאוד. אני מטיילת הרבה וגם יצא לי לבקר בגרמניה, פולין וליטא. לפעמים יוצא לי לקבל תגובות של אנשים שחושבים שזה לא בסדר לבקר במדינות האלה או מרגישים פגועים מזה שאני מטיילת שם. אני יודעת שאי אפשר לרצות את כולם וזה בסדר שאני עושה את מה שלי עושה טוב, אבל אחרי שפגשתי מישהי כמו בלה אשר משפחתה חוותה את השואה ולמרות הכל היא בסוף חזרה לגור בקובנה.כל זאת גרם לי להבין שכל אחד יכול לבחור איך להתמודד עם עברו בדרכו שלו. זה בסדר גם להבין שאת מה שהיה אי אפשר לשנות ואפשר רק לנסות ולפעול למען הווה ועתיד טובים יותר.
תובנות שלי מהמפגש עם בלה
- זה בסדר לסלוח על העבר
- אני יודעת שלחלק מאיתנו קשה לטייל במדינות שבהן התקיימה השואה. אבל אם תחשבו על זה לרגע, כמה פעמים בחיי היום יום יוצא לכם לחשוב או לדבר על השואה? לרובנו זה לא קורה. דווקא כשמבקרים במדינות האלה והולכים למוזיאונים ועוצרים ליד אנדרטאות, יוצא להזכר פתאום בעבר ולדבר על זה ולחשוב על זה .
- אין לנו יכולת לשנות התנהגות של אנשים אחרים, יש לנו יכולת לשנות את עצמנו ולנסות להיות אנשים טובים יותר. אם כל אחד ינסה להיות יותר סובלני, סבלני, קשוב ומקבל העולם שלנו בטוח יהיה עולם טוב יותר.
- כל אחד יכול לבחור איך הוא רוצה להתמודד עם העבר ואין פה נכון או לא נכון.
- העובדה שבלה חזרה לגור בקובנה למרות הכל ושם דווקא היא מצאה את הרוגע ואת השליחות שלה בחיים רק מראה שדווקא מהמקומות האפלים בחיינו אנחנו יכולים לצמוח ולמצוא שם אושר.
- אדם אחד יכול לעשות שינוי גדול בעולם!
לאחר המפגש עם בלה שאלתי אותה איך היה לחזור לליטא ולמה היא אוהבת לגור שם. והנה מה שהיא כתבה לי :
"הליטאים בקובנה קיבלו אותי בחום ואהבה שלא תיארתי לעצמי. מה שקשור להחזר התרבות היהודית הפעילים העיקריים הם אנשי תרבות הליטאים. העזרה היום יומית שאני מקבלת מהם, במיוחד בחורף כאשר ברחובות קר זה בלתי יתואר. מתקשרים ומשביעים אותי שלא אלך לבדי אפילו לקניות. באים ולוקחים אותי. שחס וחלילה לא אפול. מאוד רוצים להכיר ולהתקרב לישראלים. בולעים כל מידע של הסטוריה של העם היהודי. אז בבקשה תבואו ויחד נבנה את גשר העמים שנרחיב אותו בין יותר ויותר עמים".
רציתי להגיד תודה ענקית לבלה המדהימה שהסכימה לפתוח את ביתה עבורינו ולספר לנו במשך שעות את סיפורה. דרך אגב, אם אתם מגיעים לקובנה אתם מוזמנים לבקר אותה. אפשר ליצור איתה קשר דרך הפייסבוק שלה בלה שירין.
עוד פוסטים שכתבתי בנושא
מסעדות מומלצות בקובנה – עיר עם מגוון קולינרי מדהים
מידע כללי על העיר קובנה, ליטא – כל מה שצריך לדעת על העיר
מסלול טיול מקסים של ארבעה ימים בעיר קובנה ליטא – המלצות לדברים לעשות בעיר
מסעדות מומלצות בוילנה , ליטא – יעד קולינרי מפתיע וטעים
מלון מעולה במיקום מנצח במרכז וילנה ליטא
מסלול טיול מדהים של ארבעה ימים בוילנה בליטא – המלצות לדברים לעשות בעיר
סיפור מויאטנם – איך שינינו את חייה של אישה מקומית בויאטנם
עיירה קסומה מהמאה ה18, גיאורגיה
2 תגובות בנושא “יהדות בקובנה, ליטא – דרך סיפורה המרגש של בלה שירין”
פוסט מאד מרגש, למרות ששמעתי את הסיפור, התרגשתי שוב לקרוא אותו אצלך וגם לקרוא את מה שבלה כתבה, בסוף הפוסט על השיבה שלה לקובנה. הזדהיתי מאד עם התובנות שלך בסוף.
תודה רבה מיכלי 🙂 אני ממש שמחה לשמוע שאהבת את הפוסט. אני חושבת שנפלה בחלקינו זכות גדולה לשמוע את סיפורה של בלה ולפגוש אותה ואני ממש שמחה שיצא לי להיות בטיול הזה איתך. כל פעם מחדש אני מבינה שזה היה שילוב מנצח לטיול הזה 🙂