הפעם החלטתי לחלוק איתכם סיפור ולא פוסט אינפורמטיבי כמו שאני עושה לרוב. האם חשבתם אי פעם שאתם יכולים לשנות את חייו של מישהו במחווה קטנה? האמת שאני לא חשבתי.. . אבל איכשהו אני ורומן הצלחנו לשנות חיים של מישהו, ואני חייבת לומר לכם : זה מרגיש נהדר. הסיפור שלנו קרה בזמן שטיילנו בויאטנם במהלך הטיול הגדול שעשינו.
סאפה ויאטנם
בויאטנם תיירים רבים נוסעים לסאפה שהיא עיירה מקסימה בהרים בצפון המדינה. היא משקיפה על טרסות של שדות אורז של העמק. סוכנויות רבות מארגנות לשם טיולים עם מדריך מקומי ובית מגורים. אבל המדריכים האלה לוקחים את כל התיירים לאותם כפרים, והבתים שלהם דומים לבתי הארחה מאשר לבתים אמיתיים בקיצור זאת יותר חוויה מתויירת מאשר חוויה מקומית.
כשמבקרים בדרך הזאת, אז לא חווים את החיים המקומיים האותנטיים ולא רואים כיצד התושבים באמת חיים. בעיה נוספת היא שאם מזמינים את הטיולים דרך סוכנויות אז לא עוזרים למקומיים להרוויח כסף מכיוון שהסוכנויות עובדות עם אותם מדריכים בכל פעם, ומקומיים רבים נשארים ללא עבודה.
כשנסענו לסאפה החלטנו שאנחנו רוצים לחוות חיים מקומיים אמיתיים, ולכן חיפשתי המלצות מתיירים אחרים למדריכה מקומית שהיא לא עובדת עם סוכנות טיולים. מצאתי כמה אפשרויות והתקשרתי אליהן. הכי אהבתי את ניו . היא הייתה ממש נחמדה ודיברה אנגלית טוב. יום לאחר מכן הגענו לסאפה ונפגשנו עם ניו בסמוך לכנסיה.
מדריכה מקומית בסאפה (מאמא)
היא לקחה אותנו לטרק בהרים. הלכנו כשבע שעות. זאת היתה דרך קשה, אבל האמת שביקשנו ממנה לקחת אותנו בדרך קשה אז אי אפשר להתלונן. במהלך הטרק דיברנו איתה המון. היא סיפרה לנו על חייה. יש לה שני ילדים ובעל. בעלה שותה הרבה ומהמר. היא עובדת, מטפלת בילדים, מבשלת ומנקה. הם עניים מאוד ואין מקלחת, אפילו לא תא בחוץ עם דלי. הם מתקלחים בנהר בלילה, אפילו בחורף. אבל היא הייתה אסירת תודה על חייה. היא היתה כל כך צנועה. וזה מה שגרם לנו ממש להתחבר אליה.
לאחר הטרק הגענו לביתה, בקתה פשוטה במעלה גבעה תלולה עם שירותים מחוץ לבקתה. רוומן היה מצונן והיא והיא לא רצתה שנתקלח בנהר כמוה, אז היא לקחה אותנו לבית של חברתה להתקלח שם. היא הייתה עצובה שלא יכולנו להתקלח אצלה בבית ואמרה שיש לה חלום שיום אחד גם לה תהיה מקלחת.
אחרי שהתקלחנו היא בישלה את ארוחת הערב. ישבנו לאכול עם שני ילדיה, ילד ובת, ובעלה. אכלנו את אחת הארוחות הטובות ביותר בטיולנו בוייטנאם שם. היא הכינה לחמניות , טופו ברוטב עגבניות, אורז, סלט ועוד מאכלים.
בבוקר היא הכינה לנו ארוחת בוקר טעימה ורומן ואני חזרתי לסא פה ברגל לאורך הכביש הראשי. לקח לנו שלוש שעות להגיע לשם. זה מטורף לחשוב שהיא נהגה ללכת בדרך הזו כל יום ברגל עד שבעלה קנה קטנוע.
איך שינינו את חייה של ניו
נדהמנו מהצניעות והנדיבות שלה, וממש רצינו לעשות משהו כדי לעזור לה. אז כשהיינו בהודו, רומן החליט לפתוח עבורה אתר ללא מטרות רווח Sapa day tour. באתר הוא תיאר את החוויה שלנו עם ניו ומדוע חשוב לבחור מדריך מקומי באופן עצמאי ולא באמצעות סוכנות. הוא הוסיף את מספר הטלפון של ניו , כמו גם את זה של אשה מקומית אחרת שפגשנו בסאפה) ואני כתבתי על האתר הזה בבלוג שלי וכתבתי על החוויה שלנו עם ניו בבלוג.
שנה וחצי אחרי שהיינו שם אח של רומן טס לויאטנם והמלצנו לו לנסוע לסאפה ולבחור ב"ניו" כמדריכה. וכמובן שהוא הקשיב לנו .
כשהוא פגש אותה הוא סיפר לה על האתר שפתחנו עבורה. ואז הסתבר שבזכות האתר הזה הגיעו אליה הרבה לקוחות חדשים והיא ממש התרגשה כשהוא סיפר לנו שאנחנו אחראים לאתר כי היא לא הבינה איך זה קרה והיא ישר שלחה לנו הודעה בהתלהבות רבה ומה שמדהים זה שהסתבר שבזכות זה שבאו אליה הרבה לקוחות חדשים אז היא סוף סוף הצליחה לבנות מקלחת ואפילו לשפץ את הבית שלה!!
2 תגובות בנושא “סיפור מויאטנם – איך שינינו את חייה של אישה מקומית בויאטנם”
מרגש מאוד. זכיתם בזכות גדולה((:
איך יוצרים איתה קשר?